החלטה בתיק רע"א 26327-03-13

1.         בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני מוצאת כי אין היא מצריכה תשובה.

2.         בקשת רשות הערעור מתייחסת להחלטת בית משפט השלום בעכו (כבוד השופט זיאד סאלח) מיום 25/2/03 בת"א 10089-03-10, לפיה נדחתה בקשת המבקש לאפשר לו להגיש ראיות חדשות בדרך של הגשת מסמכים נוספים ו/או השמעת עדים מחדש.

            בית משפט השלום קבע שלא מצא כל טעם מיוחד המצדיק להיעתר לבקשה, במיוחד כאשר מדובר במסמכים ובראיות שהיו בידיעת התובע (המבקש בפניי) ו/או אמורים היו להיות בידיעתו.

3.         המבקש הגיש תביעה כספית כנגד המשיבים על סכום של 121,895 ש"ח בבית משפט השלום בעכו. על פי המפורט בכתב התביעה, נחתם בין הצדדים הסכם ביום 19/4/02 לביצוע עבודות שונות בתחום הברזל.

            לטענת המבקש, ביום 8/7/04 נודע לו לראשונה כי ההסכם שנחתם בין הצדדים הופר הפרה יסודית על ידי המשיבים, וכי האחרונים נהגו בניגוד להסכם והתעשרו על חשבונו על דרך של קיזוז כספים ללא ידיעת המבקש, בהיקף של 4,000 ש"ח לחודש, וכן כי מחודש אוגוסט 2002 ועד לחודש אפריל 2004 ניכו הנתבעים עמלת ניכיון ביתר בשיעור של 1% ובסה"כ 37,295 ש"ח. ולכן, תבע מהנתבעים את הסכומים הנ"ל.

4.         על פי המפורט בכתב הגנה הוסכם בין הצדדים כי ההתקשרות תיעשה באמצעות המשיבה מס' 2 (להלן: החברה ). אופן התנהלות הצדדים היה ידוע למבקש עוד באפריל 2004, ולכן במסגרת כתב ההגנה העלו המשיבים טענת התיישנות. המשיבים הוסיפו וטענו, כי גם אם תתקבל טענת התובע/המבקש שיש לדחות את טענת ההתיישנות, הרי שמדובר בשיהוי ניכר היורד לשורשו של עניין והגובל בהתיישנות.

במסגרת ניהולו של התיק חזרו המשיבים ועמדו על הטענה.

5.         לאחר סיום שמיעת ראיות ובטרם הוגשו הסיכומים הגיש המבקש באמצעות בא-כוחו בקשה להבאת ראיות נוספות. לטענתו, מצא לאחרונה מסמכים נוספים אשר יכולים להוכיח כי לא חלה התיישנות על התביעה כפי שהוגשה, ואשר יש בהם כדי ללמד כי יש לדחות את טענת המשיבים בנושא זה.

6.         בית משפט קמא קבע כאמור בהחלטה שניתנה ביום 25/2/13 כי במסגרת המועדים שנקבעו רשאים היו בעלי הדין להגיש את כל הראיות, וכי בשלב זה נמצא התיק בשלב הסיכומים.

            משלא העלה המבקש טעם מיוחד המצדיק פתיחת התיק לשמיעת הוכחות נוספת, הרי שאין מקום להיעתר לבקשה, במיוחד כאשר מדובר במסמכים שהיו בידיעת המבקש או אמורים היו להיות בידיעתו.

7.         הכלל הוא שהערכאה הדיונית היא הקובעת את אופן ניהולו של התיק בפניה, והתערבות ערכאת ערעור תהא רק במקרים חריגים, והמקרה דנן אינו בגדר אלה.

            לעניין זה, אין לי אלא לחזור ולהפנות לצו בתי משפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, המורה בבירור כי החלטה לעניין קביעת מועדים, מועד הגשת כתבי טענות, לרבות סיכומים ותצהירים נתונה לערכאה הדיונית ובאלה לא תינתן רשות ערעור (ראה סעיף 1(1) לצו).

כמו כן נתון שיקול דעת מלא לערכאה הדיונית להחליט על מועד הבאת ראיות, לרבות שמיעת ראיות נוספות לאחר סיום שלב ההוכחות. אמנם בנושא האחרון אפשר להגיש בקשת רשות ערעור (ראה ס"ק (5)), ואולם מידת ההתערבות צריכה להיות פחותה ככל האפשר.

            מן הטעמים המפורטים לעיל יש לדחות הבקשה.

8.         אוסיף עוד ואעיר, שאם במסגרת כתיבת פסק הדין יגיע בית משפט קמא למסקנה כי הוא נדרש לאותן ראיות נוספות שצוינו בבקשה, לא תהיה מניעה כי בית המשפט ייזום הליך כזה, ואולם בשלב זה אין מקום להתערב בהחלטתה של הערכאה הדיונית.

9.         אשר על כן, הבקשה נדחית.

            בנסיבות העניין, ומאחר שלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות נוספות.

            העירבון, אם הופקד, יוחזר למפקיד, באמצעות בא-כוחו.

המזכירות תמציא עותק ההחלטה לתיק בית משפט קמא ולבאי-כוח הצדדים.